בן איטה ומנדל. נולד בשנת תר"פ (1920) בעיר זד לבונוב, בפלך ווהלין שבפולין. בצעירותו נפטר עליו אביו ואמו נישאה בשנית. בעיר מגוריו למד בבית הספר היסודי "תרבות" והיה פעיל בתנועת הנוער בית"ר. גויס לאצ"ל ועבר אימונים בפולין. בשנת 1939 יצא לארץ-ישראל בעלייה הבלתי לגאלית. הוא הפליג ב"ג'פו", אניה קטנה להובלת בהמות שטבעה בדרך והמעפילים שעל סיפונה ניצלו ליד האי כרתים והועלו על האניה "קטינה" שעשתה אף היא דרכה לחופי ארץ-ישראל. בהתקרבם ב-17.4.1939 אל החוף הורדו המעפילים לספינת המפרש. משה, שלא הספיק להיכנס לספינה, נאלץ לשחות עד החוף ובהגיעו אליו התעלף מרעב ועייפות. משה נעצר כעולה בלתי לגאלי, ישב חודש בכלא ועיברת את שמו לבר גיורא. בארץ הצטרף תחילה לפלוגת הגיוס של בית"ר בנתניה אחר כך עשה בצפת ובירושלים בה עבד כחשמלאי במחנה צבאי בריטי. לאחר קום לוחמי חרות ישראל (לח"י) הצטרף למחתרת החדשה. בימים עבד במקצועו ובלילות היה פעיל באירגונו, בעיקר בהכנת אמצעי לחימה. באחד בלילות, בדרכו למחסן נשק, נתפס על ידי המשטרה והובא לחקירה במרכז הבולשת בירושלים. הוא נחקר תוך עינויים קשים כדי שיגלה את שמות חבריו ואחר כך נידון לשבע שנות מאסר ונכלא בבית הסוהר בירושלים. משה הסתגל עד מהרה לתנאי הכלא, השלים בו את לימודיו והרחיב את השכלתו. כבעל מקצוע היה מתקן מכשירים חשמליים שהתקלקלו בכלא ומטפל בתאורה. ואולם עיקר שאיפתו ומעייניו היו נתונים לבריחה מבית הסוהר כדי להצטרף אל חבריו הלוחמים. ב-23.12.1943 תיכנן, יחד עם חברו למאסר ולמחתרת יעקב אליאב, תכנית בריחה ולפיה הוצע למפקד הכלא להתקין בביתו שבשטח הכלאאביזרי חשמל באשוח לחג המולד. תוך כדי ההתקנה הצליחו השניים בתחבולה נועזת להסתלק מן המקום ולהגיע החוצה למקום מבטחים. כעבור זמן קצר יצא את ירושלים והמשיך את פעילותו המחתרתית במקומות שונים בארץ. בליל כ"ה בחשוון תש"ו (1.11.1945), יצא בראש חוליה לפעולת פיצוץ בתי הזיקוק בחיפה - אחד המתקנים הכלכליים החשובים של בריטניה בארץ-ישראל. ההכנות לפעולה נמשכו שבועות אחדים אבל בשעת הרכבתם של מנגנוני החבלה אירעה תקלה באחת ממזוודות הנפץ וגרמה התפוצצות בטרם עת שקטלה את משה במקום ופצעה אחד מחבריו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. אמו איטה, אביו מאמצו זאב, אחותו וגיסו שרדו בחיים לאחר זוועות המלחמה שעברו. תקוותם היתה כי כאשר יגיעו ארצה יתאחדו עם משה יקירם. אך כל שמצאו היה קבר.

פרקי חייו וגבורתו כתובים בספר "חיילים אלמונים", בספר "בימים אדומים", ובספר "לוחמי חירות ישראל".